מוני משה וינברג ז''ל

קורות חיים

משה, בן אליעזר והניה, נולד בו' בתשרי ת"ש (19.09.1939) בחיפה.

משה היה ספורטאי בולט, שעסק בהיאבקות מגיל צעיר והתאמן בקבוצת הפועל חיפה. אחרי קריירה מרשימה כמתאבק, החל ללמוד במדרשה לחינוך גופני במכון וינגייט, מקום בו המשיך לעבוד ולהתגורר לאחר סיום לימודיו.

היה מאמן נבחרת המתאבקים של הפועל תל-אביב. שימש כמאמן נבחרת ישראל בהיאבקות. בזכותו הגיעה קבוצה זו להישגים גבוהים במהלך שנות ה- 60'. בשנת 1972 יצא עם נבחרת המתאבקים הלאומית לייצג את ישראל באולימפיאדת מינכן, בגרמניה.

משה היה נשוי למימי ואב לגור, שהיה בן ארבעה שבועות בעת האסון.

ביום שלישי כ"ו באלול תשל"ב (05.09.1972) לפנות בוקר פרצו מספר מחבלים לבניין בו התגוררו חברי המשלחת הישראלית לאולימפיאדת מינכן. המחבלים התפרצו לאחד החדרים בו שהו שישה ישראלים, בהם משה. המחבלים דרשו מהם להצביע על חדרים נוספים בהם ישנו אותה עת ספורטאים ישראלים. בלית ברירה הוביל אותם משה לחדר בו שהו נבחרת מרימי המשקולות. משה חסם את הדלת בגופו, אך המחבלים היכו אותו בפניו עם הנשק ופרצו לחדר. המחבלים דרשו מכל הקבוצה להתלוות אליהם. בעודם יורדים במדרגות, ניסה שוב משה לחסום את הדרך ולעצור את המחבל, אך הוא נורה. משה נרצח במקום וגופתו נזרקה לצד הדרך.

בין המחבלים, שהחזיקו 10 בני ערובה, לבין הרשויות הגרמניות נפתח משא ומתן מתיש, שנמשך יום שלם. במהלכו ירו המחבלים בחטוף נוסף, מרים המשקולות יוסף רומנו, ורצחו אותו.

בסופו של היום הוסכם בין המחבלים לגרמנים שבני הערובה ביחד עם המחבלים יועברו במסוקים לנמל התעופה הצבאי של מינכן ומשם ימריאו במטוס. כל תשעת בני הערובה הועלו על מסוקים שנחתו בנמל התעופה הצבאי, שם נעשה ניסיון חילוץ כושל על-ידי הצבא הגרמני. במהלך הניסיון רצחו המחבלים את כל תשעת בני הערובה.

11 ספורטאים שיצאו בשליחות המדינה כשדגל ישראל מונף מעל ראשם, חזרו ב- 11 ארונות עטופים בדגל המדינה.

משה היה בן 33 במותו. הותיר הורים, אישה ובן. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בפתח תקווה.