תפריט נגישות

תרצה תרי דמארי חשאי ז''ל

בת מרים ואברהם
נולדה בכ"ט בניסן תש"כ, 26/4/1960
התגוררה באליכין
נהרגה בפעולת איבה
בו' בכסלו תשס"ג, 10/11/2002
הובאה למנוחת עולמים באליכין
חלקה: ב, שורה: 3
הותירה: אם, בן ובת, אחות ואח
תרצה מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 65

קורות חיים

תרצה (תרי), בת מרים ואברהם חשאי, נולדה בישראל בכ"ט בניסן תש"כ (26.04.1960). בת זקונים להוריה, אחות למלי ובני. גדלה והתחנכה ביישוב אליכין מדרום לחדרה, למדה בבית הספר היסודי "רמב"ם" באליכין והמשיכה לתיכון "אלישבע" בפרדס חנה.

תרצה שירתה בצה"ל בחיל הרפואה, כסייעת בבית החולים 10 בחיפה.

בתום שירותה הצבאי נישאה תרצה למנחם דמארי. באוקטובר 1979 נולד הבן אופיר, וכעבור שלוש שנים הבת מעיין. המשפחה גרה בחדרה, ותרצה עבדה כפקידה בחברת "נשר" ובחברת החשמל.

קשריה של תרצה עם ילדיה היו נדירים וקסומים במיוחד. היא הייתה מפיצה סביבה תחושת ביטחון וחמימות, וילדיה היו לחבריה הטובים. היא ידעה כל דבר שיש לדעת עליהם, דאגה בכל עת לטיפוחם, לנקיונם, להאכלתם ולסידורם. תרצה הייתה אדם של חום, של מגע. היא חינכה את ילדיה לערכים טובים, לנימוסים ולדרך ארץ, והקפידה תמיד כי יילכו עם ראש מורם.

בשנת 1991 נפטר אביה של תרצה. באותה עת היא נפרדה מבעלה, ועברה להתגורר לצד אימה באליכין. תרצה הייתה מאוד קשורה לאימה מרים, קשר עמוק ומיוחד היה ביניהן. מיום היוולדה תרצה סבלה ממחלה בכליות, והייתה נאלצת לפקוד בתי חולים בתדירות גבוהה, כאשר אימה הייתה מלווה אותה תמיד, בכל רגע ורגע.

גם עם אחיה ואחותה שמרה תרצה על קשרים חמים והדוקים, דאגה תמיד לשלומם, שלא יחסר להם דבר, והייתה ל"דבק" של המשפחה. תרצה הייתה טובת לב וטהורה, מפנקת ותומכת בזולת. בכל טיול משפחתי, יום הולדת או כל ארוע אחר בו נכחה היא דאגה להעניק מכל הלב, להעלות את המוראל סביבה ולהפוך כל רגע לחוויה.

תרצה הייתה יפת מראה, תמיד נראתה מטופחת וצעירה. לבושה היה קליל וצנוע. היא אהבה תכשיטי כסף וכובעים למיניהם, ובמראה העדין הפגינה בצניעות את אישיותה הרגועה ואת השלווה שבה. אהבה להיות מחוברת לקרקע, לטבע, ואהבה מאוד את צבע וריח האדמה. תרצה אהבה מאוד את ריחות הפרחים וצבעיהם, הייתה קוטפת פרחים, מייבשת אותם ויוצרת יצירות מיוחדות מהם.

תרצה התעניינה ברפלקסולוגיה ובאסטרולוגיה, וקראה ספרים רבים בתחומים אלו. היא מאוד אהבה מוזיקה, וניחנה בטעם מוזיקלי מעולה. כן הייתה מרבה לרקוד, ופעמיים בשבוע הייתה מבלה להנאתה בחוג לריקודי עם.

תרצה אהבה את מדינת ישראל והאמינה בקיומה, הרבתה לטייל בארץ לכל אורכה ורוחבה ונהנתה מנופיה ומיופיה. תמיד סבבוה מכרים וידידים שנהנו מחברתה, והיא ידעה ליהנות מהחיים ומחברת אוהביה.

בשנותיה האחרונות תרצה עבדה עם אוכלוסייה במצוקה. הייתה מדריכת נערות במצוקה בגבעת חביבה ומדריכת חוסים בחדרה. כהרגלה, התמסרה ונתנה את כל כולה בעבודתה, השרישה בחניכיה אווירה טובה והפכה ייאוש לתקווה.

בשנת 2001 עברה תרצה לגור בדירה שכורה בקיבוץ העוגן.

ביום ראשון בלילה, ו' בכסלו תשס"ג (10.11.2002), הסתנן מחבל פלסטינאי לשטח קיבוץ מצר, השוכן ממזרח לחדרה, והחל במסע הרג. תחילה רצח בירי את תרצה דמארי, שבאה לקיבוץ לבקר ידיד וטיילה איתו בחצר המשק. טלי אוחיון, דיירת בקיבוץ ששמעה את היריות, רצה לחדרם של ילדיה כדי לגונן עליהם. המחבל פרץ לחדר בו שהו, ורצח את נועם, את אחיו מתן ואת אימם טלי. באותם רגעים הגיע למקום חבר הקיבוץ יצחק דורי, והמחבל ירה בו והרגו.

תרצה הייתה בת 42 במותה. הותירה בן ובת, אם, אח ואחות, וארבעה אחיינים שהיו כילדיה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין באליכין.

חודש לאחר הפיגוע יצא עלון קיבוץ מצר, שהוקדש לזכר חמשת החללים. בעלון נפרדים מהם קרובים וחברי המשק. כתב אורי, ידידה של תרצה: "איני מאמין שלא אראה אותה יותר, אני מחכה לצלצול הטלפון ממנה ומתגעגע לכל רגע איתה. השבר הוא גדול. תרצה אהבה את החיים ועודדה כל אדם במצוקה. אני נושא את המסר הזה, ומשתדל להיות חזק".

כתבו בני המשפחה: "ידוע כי דברי שבח והלל נאמרים על כל מת, אך דברים אלו נאמרו תמיד בחייה, כי כזאת הייתה תרצה. נזכור אותה לעד בליבנו, ונשריש את דמותה ודרכה לדורי דורות. שכן גיבורה הייתה, כאשר בדמה הצילה נפשות יהודיות במדינת ישראל.

מאמינים אנו כי נחה היא מנוחת עולמים בגן העדן, ותחסר לנו תמיד".

בלב קיבוץ מצר הוקמה אנדרטה לחמשת החללים בפיגוע.

אנו עושים כל מאמץ לדייק במידע המופיע, ומתנצלים אם אירעה טעות.
אם ברצונכם להעיר או לתקן פרטים בדף זה, אנא
צרו קשר.
בניית אתרים: לוגו חברת תבונה
פיתוח מאגרי מידע לוגו חברת דידקטי