- נר
-
הודלק ע"י נתנאל נדב
בתאריך 28/04/2020,
ד' באייר תש"פ
בכל צפירת זיכרון, הפנים המחייכות והעיניים הטובות שלך מתערבבות לי בראש עם דמותך השפופה לאחר דקירת המרצח הערבי בירושלים שכל כך אהבת.
איך זה שהוא לא נעמד מולך, הצדיע, הניח את הסכין המגואלת בדם של אהרון בניטה ז"ל, ביקש סליחה ונפל על פניו למול האצילות ושלוות הנפש שלך?
לפעמים אני חושב שאם הוא רק היה תוקף אותך מלפנים, העיניים עמוסות הטוב שלך היו מונעות ממנו לתקוף גם ללא הלחיצה שלך על ההדק.
בוודאי היית דואג לשוחח עם בעלי הבאסטות הערבים ואומר שאין לך בלבך עליהם כלום, ושבוודאי הבהלה שלהם מנעה מהם להגיש עזרה.
אולי גם היית מתקשר אליי, כחלק מסבב השיחות הקבוע שלך, להודיע שהכל בסדר איתך ושאין מה לדאוג. זורק בדיחה ומנסה להבין את מצב הרוח לפי גובה הדציבלים של הצחוק.
קראתי שדביר שלך, שגם בבחירת שמו פעפעה בך האהבה לירושלים, עלה כבר לכיתה א' ושהרוך שלך מלווה אותו גם שם. החמימות האבהית שלך שולחת לו קרניים ומצמיחה אותו יחד עם שאר הפרחים ששתלת לפני שנקטפת אתה.
אני לא יכול להבטיח לך להידבק במידותיך או לנסות להיות האדם המכיל, הסבלן ומלא האהבה שהיית. זה גדול עליי.
אני מבטיח לך אבל שדביר שלנו, יחד עם שאר האחים שלו, ידעו שחי פעם מלאך בין חומות ירושלים ואיננו עוד. נכון שמלאכים לא מתים, אבל אתה היית כל כך חי.
מתגעגע אליך רב-חבר שלי.