- נר
-
הודלק ע"י מתי פיינה
בתאריך 07/05/2019,
ב' באייר תשע"ט
אחי אבי(ז״ל) הצעיר היקר והאהוב! היום 16 שנים מיום לכתך מאיתנו, שבו נרצחת ע״י מחבלים מרצחים, יום ארור על הבשורה המרה.אך מי אמר שעדיין לא התרגלנו?התרגלנו לכך שחיינו מלווים בעצב וכאב,התרגלנו לדמיין אותך ולהתגעגע.התרגלנו לבכות ככה סתם, לעתים כשאנחנו לבד, לתוך הכרית,אך בציפור, כלפי חוץ, להראות כאילו הכל כרגיל.התרגלנו להתייסר על איך לא הספקנו להגיד לך עוד משהואיך פספסנו עוד רגע שיכולנו להיות איתך או לשוחח,התרגלנו שליבנו מתכווץ מצער על שלא דיברנו עוד קצת ביום שישי האחרון לפני מותך.געגוע. רק געגוע עמוק ואינסופי.לראות אותו שוב, להריח את ריח הגוף,להביט בעיניים הנוצצות, ללטף את הראש, לחבק, לנשק, לגעת.כל התחושות כולן מזדככות אל הגעגוע הזה המתעצם ללא הפסק, צורב ומנקר מבפנים.הזמן אינו מרפא דבר, רק מחדד את האמתומטיח אותה בפנים.כבר לא נותן ללב להתנחם בתעתוע הדמיון ש... אולי הוא תיכף ישוב.אולי הוא פתאום ידפוק בדלת ויתיישב אל השולחן, עייף ורעב ומתגעגע.ויום אחד, בלי התראה מוקדמת,מבין הראש את מה שהלב מסרב לקבל – הגעגוע הזה כבר לא יסופק לעולם.והמחסור מתעצם, והחלל גדל, והמחשבות מפנות מקום לכמיהה הפשוטה כל כך – שהגעגוע יפסק.שאפשר יהיה להביט בו, לראות שוב את החיוך,לתת לו לשים את הראש על הכתף,ואז להירגע.אפילו לדקות ספורות. אפילו לרגע.ככל שחולפות השנים,ככל שהזיכרון מתכהה עוד ועוד, הגעגוע רק גובר.כבר אין כעס, אין כאב, אין תרוץ ואין השלמה.רק געגוע טהור.געגוע לנוכחות, געגוע לשלוהגעגוע לימים שלפני הכל. לרגע אחד נטול געגוע.אחותך האוהבת ....💖